הבלדה של עידו ושקד

סר קונור / עידו ויינברגר ושקד שרמי

היה זה יום חורף סוער במיוחד,                    

כשסר קונור הילך לו בדד.

"קצת מנוחה לא תזיק", הוא הרהר,

ונכנס לפונדק הקרוב חיש מהר.

 

ישב לו עם כוס שיכר בפינה,

בעוד בעל הפונדק אליו לפתע פנה:

"חובב הרפתקאות שכמותך אני סבור,

ודאי וודאי לא יסרב לסיפור".

 

"לשמוע את סיפורך אני להוט!",

אמר סר קונור בהתלהבות.

"אם כן- שמע נא סיפור בלתי רגיל,

אודות הכלב מבסקרוויל.

 

פרוותו שחורה כנוצות העורב,

ומסיגי גבול כלל אינו מחבב.

אף מספרים שעיניו כה גדולות,

נוראיות ומאיימות כגחלים בוערות.

 

"מסרב אני לאלו השמועות להאמין,

למסע את חבריי הנאמנים אזמין.

מחר נצא לבדוק אם השמועות נכונות",

ובמהרה החל סר קונור בהכנות.

 

עם עלות השחר הפליגו האבירים,

בדרכם אל איי בסקרוויל הנידחים.

לאחר שבועות של מאבק בגלים הסוערים,

עגנו לבסוף בחוף מבטחים.

 

סר קונור ובני בריתו ירדו אל החוף,

במטרה את האמת על היצור לחשוף.

בעודם צועדים אל תוך היער האפל,

לפתע הבחינו כי נקלעו לערפל.

 

מקרוב נשמע קול יללה,

ובקרבם החלה להתעורר בהלה.

עודד סר קונור את אנשיו: "לא ניסוג עכשיו,

אנו בטוחים כל עוד נישאר יחדיו".

 

הערפל התפוגג והם עמדו בדממה,

עד שהתגלה פתרון התעלומה-

כלל לא מפלצת היה היצור,

אלא זאבה גדולה ולצדה גור!

 

נשמו האבירים לרווחה מלוא החזה,

הרי אין באמת מפלצות בעולם הזה.

עלו על הספינה והפליגו אל ביתם,

עד שעלתה מפלצת הים וטרפה את כולם.

 

ניתוח הבלדה

מבנה- עשרה בתים בני ארבע שורות.

חריזה- בכל הבתים יש חריזה צמודה, בבית השישי מופיעה חריזה לסירוגין.

שיר סיפורי- תיאור חוויה משמעותית בחיי הגיבור.

אווירה דרמתית- מתח מצטבר, שימוש בדימויים הקשורים לעולם המסתורין, חושך, ים סוער,

יללות, ערפל.

דו שיח- בין סר קונור לבעל הפונדק.

     סיום טראגי אליו מובילים רמזים לאורך הבלדה- צבעי שחור ואדום (עורב שחור, חורף, גחלים

     בוערות) המתקשרים לסכנה ולמוות, ערפל המסמל את הלא נודע.

     פעילות והתרחשות מהירה- בעיקר בבית האחרון.

     חזרות - "ודאי וודאי", "נוראיות ומאיימות".

ניגודים- חזרה על ביטויים המבטאים אופטימיות וביטחון: "התלהבות, להוט, חוף מבטחים, בטוחים, התפוגג", בניגוד לסיום הטראגי.

יסודות על טבעיים- כלב מפלצתי, מפלצת ים.